משימה בזוגיות חיובית: קבלה והפנמת האהבה שאנחנו אכן מקבלים
קבלה והפנמת האהבה שאנחנו אכן מקבלים הנו מרכיב קריטי בבניית זוגיות חיובית ובצעידה לעבר החיים שאנחנו באמת רוצים
קיימת בעיה חשובה בזוגיות שמרבים לפספס והיא שרוב אנשים לא מעריכים את האכפתיות ואהבה שהם אמנם מקבלים, לא שמים לב אליה, וודאי לא מפנימים ולא מכירים תודה.
זה קורה בשתי רמות:
– כאשר הצד השני נענה לבקשת הראשון לדבר שהם צריכים או רוצים, זה עדיין לא מספיק טוב.
– כאשר זה בסדר שעשו את מה שביקשו, אך למה לא הוסיפו לזה, ושוכחים להגיד תודה. לדוגמה: הבעל ביקש שתהיה לו ארוחה חמה שיחזור הביתה, הוא מקבל ארוחה כזאת, אך בכל זאת מתלונן שקיבל שניצל כאשר הוא היה מעדיף עוף! האישה בקשה חיבוק, ומתחבקים, אך היא שואלת למה הבעל לא מתחבק גם עם הילדים…
– ברמה השנייה – חוקרים מצביעים על כך שבני זוג מבצעים עשרות מעשים של התנהגות אכפתית יום-יום, אך השותפים אדישים לכך, נותנים לזה לעבור לידם. למשל: הכנת קפה בבקר, הכנת סנדוויץ', אמירת בקר טוב, סדר בחדר השינה, סדר בבית או במטבח, דאגה לילדים, התקשרות במהלך היום, הפתעה, קניית מתנה קטנה, הבאת לחמניות הביתה; אינספור פעולות, שמצביעים על התכונות הנעלות ביותר של בני אדם, כמו התחשבות, אלטרואיזם, אדיבות ונדיבות, זוכים להתעלמות.
מה כן טופס את תשומת לבנו – כל דבר שמעצבן אותנו, כל דבר שמאכזב אותנו או גורם לנו לתחושה שנפגענו. זה מרשים אותנו מאד!
למה שזה יהיה ככה? דבר מפליא הוא שתחושות תסכול מקורן בדבר שיכול להביא לריפוי. הגוף מגיב מבפנים למשהו שמעיק מזמן. לא מי שגורם כעת לתסכול הוא המקור! הגוף נאמן לנו, מאותת כל פעם שיש הזדמנות, מקווה שהפעם המתוסכל יקלוט את העניין ויחפש פתרון יסודי לפצע – שהוא שינוי בהתנהגות של האחר, ולא על ידי להיפתר ממי שמסייע לתגובה להתעורר!
לעומת זאת, פעולת אכפתיות לא נוגעת בעצבים רגישים, לא מעוררים תגובה בגוף, ולכן אנחנו נותנים להם לעבור לידינו!
הגדרת הבעיה במלים אחרות:
– אנשים לא מכירים תודה, לא מעריכים את האהבה שהם כן מקבלים, למשל יש אנשים לא משנה מה תיתן להם או שתעשו עבורם זה לעולם לא מספיק טוב. מפלצת :"כן, אבל" מרימה את הראש
– אנשים מרגישים שלא אוהבים אותם גם כאשר ברור שהם אהובים מאד
בגלל הבעיה:
– אנשים נשארים מתוסכלים, חשים לא מוערכים;
– מרקם הזוגיות נשאר מתוח;
– זה מוריד את החשק להתאמץ;
– אלה שאוהבים לתת אהבה לא נהנים מדבר שהם טובים בו;
– משאיר אנשים חשים פגועים ופצועים.
איפה רואים את זה [איפה בא לידי ביטוי?]
– דחיית או הדפת מחמאות או ביטויי הערכה;
– אמונה שלא זקוקים למשהו ממשהו אחר; ביטוי חוסר הערכה שמקבלים משהו;
– קושי לשמוע ולהפנים משוב חיובי;
– עיוורון להתנהגות אכפתית;
– אנשים עושים פיחות מעצמם.
מה לעשות אך הקושי לקבל ולתת אהבה מתחיל בחוסר אהבה עצמית וגם דחייה עצמית
זה מתחיל באיזה חלק פנימי שלנו שאיננו מזדהים אתו, או מרגישים אי- נוחות אודותיו, כתוצאה ממשהו בילדות.
– מצבנו הטבעי כאשר אנחנו נולדים הוא מצב של פתיחות ונכונות לקבל.
– אך אח'כ מתחיל תהליך שבו במוקדם או במאוחר הורינו פוצעים אותנו.
– על ידי טיפול לא נאותה עבורנו לרצונות או צרכים שלנונבמסגרת משימה התפתחותית, או במסגרת אחת הפונקציות שלנו – רגש, עשייה, מחשבה, חושים, אנרגיית חיים, קשר. יש להדגיש שלא באים כדי להאשים הורים. הם עושים כמיטב יכולתם. אך חשוב היום להבין משמעות של התנהגויות עבר.
– אנחנו מתפצלים מתוך עצמנו, מתפצלים מהחלקים הבעייתיים או מסוכנים האלו, בעייתיים כי הם לא בסדר מבחינת אלה שמגדלים אותנו – וחלקים האלה הופכים להיות חלקים מנושלים או חלקים אבודים.
– ככל שזה קורה החלקים של המודעות קטנים, והחלק של התת-מודע גדל. נוצר גרעון ביכולותינו ובמשאבים האישיים, והנטל של החלקים הדוחים גדל, ובמקום להתמודד עם החיים בכל היכולת שלנו אנו עושים זאת עם מנגנוני הגנה מצומצמים.
– אנחנו משתמשים במנגנוני הגנה כמו השלכה, סימביוזה [תלות], שליטת יתר, כדרך להגן על עצמנו מלהרגיש עוד יותר כאב.
– בנוסף אנו מרחיקים את הכאב הדחייה ע'י התכחשות לצרכינו האמתיים ,ומחליף אותם בהגנות. אנחנו נמנעים מלספק את הצורך הלא מסופק במטרה שלא להרגיש מחדש את הפצע.
– בנוסף אנחנו מתחילים להחמיר עם עצמנו – להיות מאד ביקורתיים כלפי פנים, הקול הזה, שהוא קיים אצל כולנו, מתעצם ואנחנו עלולים להתחיל להאמין לו. כאשר אנחנו ביקורתיים כלפי פנים, זה כאילו שהביקורת מבחוץ יכאב פחות.
– ההגנות יוצרות תחושות של ריקנות, כי הם אינם אמתיים, כי זה לא מה שאנו באמת צריכים. כפיצוי אנחנו מגיבים לריקנות ע"י פינוק עצמי – אוכל, שתייה, סמים, עישון, הימורים, קניות. או להתנזר מצד שני מדברים מהנים – אוכל, הנאות שונות.
– בהתנהגויות האלו יש סממן של דחייה עצמית או שנאה עצמית.
על מנת להישאר בקשר עם החלקים הפנימיים הדחויים בלי להיות מודעים אליהם אנחנו משליכים אותם על אחרים, על השותפים.
מידה הביקורת העצמית שווה לקושי שלנו לקבל אהבה , אנו מתנגדים למתנות והודפים אותם, וגם לפעמים דוחים את האנשים שמביאים את המתנה.
בתת-מודע אנחנו חוששים משינוי ומלהפנים את האהבה כי אז:
– היינו מאבדים את הזהות שלנו בכן אדם לא אהוב.
– מאבדים את דמוי של השותף כמי שלא אוהב.
– מאבדים תפיסה עצמית בקרבן.
– מאבדים תחושה שאני רשאי להמשיך לדרוש ולקבל סיפוק לצרכיי כי הם מעולם לא מסופקים.
– מאבדים את הציפייה שיום אחד משהו יאהב אותי
תבחנו את מידת הנכונות שלכם לקבל:
– נוח לך שמשהו משוויץ, מחמיא אותך?
– נוח לך שמשהו משוויץ לגבי עצמו?
– הפחתתם בערך של דבר שקיבלתם?
– האם מרגיש חובה לאזן חשבון עם קבלת מתנה?
– מסרב למתנות?
– מוצא פגם בדבר שביקשתם וקיבלתם?
– מקבל את אשר ביקשתם, ומרגישים ריקנות?
מידת נכונות לתת:
– להשוויץ אודות משהו אחר?
– להרגיש נוח שמשהו מחמיא לעצמו?
– להביא מתנה בלי ציפייה שיביאו לך חזרה?
– מחמיא בקלות?
מה עושים?
– ברמת הפרט:
– מקפידים להכיר בצורה פעילה בהתנהגויות האכפתיות שזוכים להן!
– לאהוב בשותף את מה שלא אוהבים!
לתת ביטוי לתכונות לא רצויות בצורה אחראית – להביע כעס באחריות!
– תכינו רשימה של מתנות שקיבלתם, התחברו בתחושות טובות גם למתנה וגם למי שהביא אותה!
– תעשו יומן ימי של ביטוי הערכה – החלפת את המגבות, כיוונת את שעון המעורר, הלכת לבנק/דואר/עו'ד!
– מתחברים לתכונות ומעלות החיוביות שיש לנו ומכירים בהן באופן חיובי!
– אומרים לעצמנו 'כל הכבוד' על משהו טוב שעשינו או שקרה לנו!
ברמה זוגית:
– אפשר לעשות שיחה/דיאלוג שבו:
– מתארים את החיבור לתחושות חיוביות, אושר, הנאה, אהבה.
– השותפים יקשיבו כפי שאף פעם לא הקשבתם.
– תבקשו מתנה שלעולם לא ביקשתם.
– קבל את המתנה, תחווה במודע חוויה של קבלה.
– תבקשו מהשותף לבקש מתנה, תשימו בצד תחושות, תימתחו כדי לתת את המתנה.
– ספר על החוויה.
קל להגיד, אך קשה וחשוב לעשות – להיפתח ובאמת לקבל ולהפנים את האכפתיות ואהבה שאנחנו מקבלים. זה יעשה אותנו מאושרים יותר, ויקדם אותנו עוד צעד לקראת החיים שאנחנו באמת רוצים! ומי שרוצה לעשות עבודה עצמית בנושא הזה של קבלת אהבה ושיפור דמוי עצמי מוזמן ליצור קשר.
