Header After Border

המרחב הבטוח בזוגיות – משימה ראשונית והכרחית לזוגיות חיובית ומהנה

מה היא התשובה לשאלה – "איפה מתקיימת מערכת יחסים בין שניים?"

האם היא מתקיימת בראש של כל אחד מהם? אך מה שיש בראש של אחד הוא שונה ממה שיש בראש של האחר. הדעה הרווחת היא שהקשר מתקיים במרחב בין השניים. במקום של 'השכינה'.

במקום של המקף במושג “I-Thou”  של מרטין בובר.

המרחב הוא הדבר המשותף לשותפים וזה מה שיש להם.

מערכת היחסים, הקשר, מתקיים במרחב בין השניים

תגובתיות שיש בין השותפים 'מזהמת' את המרחב. תגובתיות היא מצב של ביקורת, שיפוטיות, תלונות, נזיפות, צעקות, שתיקה, התרחקות, הסתגרות – והיא פוגעת בשותף, ופוגעת הטיב הקשר.

לכן כדי להפוך את המרחב לבטוח על בני-הזוג להוריד את התגובתיות הפוגעת. יש להתחייב לשמור את המרחב כמקום בטוח ואפילו להתחייב שהמרחב המשותף יהיה מקודש עבור הזוג

לוקחים אחריות על מה ששמים במרחב כדי לא לפגוע ולפצוע. מביעים הערכה אחד כלפי השני; רגישים לדבר בצורה כזאת שהשני יכול להישאר קשור ולהקשיב. לומדים להביע תחושות שליליות באופן אחראי, שהשני איננו חייב להגיב.

המקבל לומד שלא כל דבר שנאמר מאיין עליו, לומד להכיל את הדברים שנאמרים, ומבין שמספיק להקשיב ולהבין. אין צורך בלהציע פתרון לכל סוגיה.

כאשר המרחב בטוח הוא בטוח עבור כל מי שנמצא בסביבה, במיוחד הילדים. הם אלה אשר 'שוחים' במרחב. כאשר המרחב סוער, מזוהם, הילדים יגיבו ויתפתחו בהתאם. כאשר המרחב שקט ובריא אז הילדים יהיו בטוחים, רגועים ובריאים בנפשם.

לפעמים קשה לקלוט את המושג המופשט כביכול של המרחב הבטוח.  מטפלת בדרא'פ מספרת שהיא הסבירה לזוג מהשכונות את המושג של המרחב הבטוח. במפגש הבא הזוג סיפר שמרוב נימוס התביישו לומר שלא הבינו. הבעל הוסיף שבמהלך השבוע שתה לשכרה, חזר הביתה, לבית שהוא בעצם צריף עם חדר אחד, והיה אלים כלפי אשתו והילדים. למחרת שהתעורר הצטער על מעשיו, ופתאום קלט, שהמרחב שלהם שצריך להיות בטוח הוא הבית. למשך חודשים נמנע משתייה, הוריד לגמרי את הידיים מאשתו וילדיו, מצא עבודה. עצם הבנתו את החשיבות של מרחב בטוח, והרצוי מקודש, הביא למפנה ולמהפכה בחייהם.

אך איך עוד יוצרים 'מרחב בטוח'? מדמיינים שאנחנו  חוצים 'גשר' כדי לערוך ביקור בעולם, במציאות, בחוויה, של השותף שלנו. עושים את זה עם פתיחות וסקרנות ונזהרים משיפוטיות וביקורת.

משקפים במדויק את המלים של המדבר, השולח. שיקוף מגביר את האוטונומיה וערך עצמי של השולח כי המלים נהיות אמתיות, יש להן מקום וממשיות כאשר יש שיקוף. שיקוף מחזק את העצמי ויכולת ההכלה של המשקף. ושיקוף מגביר את האחריות והתכוונותיות של השולח.

כאשר משקפים את הנאמר השולח שומע חזרה את מה שהוא אמר. ברור לו אם זה מובן או מעורפל.

השיקוף מגביר את הביטחון במרחב, כלומר השולח צובר ביטחון ומוכן ללכת רחוק יותר ועמוק יותר מהדברים המוכרים ולהכניס אלמנטים חדשים, אישיים יותר. מכאן השולח לומד להבין את עצמו יותר לעומק וזה מחזק אותו, והופך את דבריו ובהמשך את התנהלותו ליותר התכוונותי.

כתוצאה מכך יוצאים מהדיאלוג בנקודה שונה ומה שנכנסו, עם למידה, עם קרבה, ושומרים על מרחב בטוח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 + 10 =